היסטוריה של אלומיניום

אלומיניום הוא יסוד כימי מתכתי נפוץ מאוד המצוי בעיקר במחצבות בוקסיט. מתכת האלומיניום הכסופה בעלת ברק עמום ומחזיר אור רקיעה ועמידה מאוד, חסינה להתחמצנות, רכה, קלה וללא תכונות מגנטיות. השימוש באלומיניום כה רחב שאפשר לראותו כמובן מאליו. אי אפשר לעלות על הדעת חיים ללא אלומיניום: ללא מכוניות, מטוסים, שלטים, פחיות שתיה, נייר אלומיניום, אריזות, גופי תאורה, פרופילים לבנייה ועוד ועוד. ההסטוריה של מתכת זו וגילויה ארוכת שנים ומהפכנית ביותר בתוצאותיה.

ביוון העתיקה ובאימפריה הרומית השתמשו במלחי אלומיניום (אלום) לצביעה וגם לעצירת דימום בפצעים. הסופר, חוקר הטבע ומפקד צבא וצי רומאי מהמאה הראשונה לספירה, פליניוס הזקן, כותב בספרו "תולדות הטבע" על גילוי אלומיניום אשר מהווה למעשה האזכור הראשון של אלומיניום ושימוש בו בספרות:"יום אחד צורף ברומא הורשה להציג בפני הקיסר טיבריוס צלחת עשויה ממתכת חדשה. הצלחת הייתה קלה מאוד ובהירה כמעט כמו כסף. הצורף סיפר לקיסר שהוא הכין את המתכת מטיט רגיל. בנוסף לכך הוא אמר שרק הוא והאלים יודעים איך להכין את המתכת הזאת מטיט. הקיסר נהייה סקרן וכמומחה פיננסי הוא נהייה מודאג. הקיסר חשש שכל אוצרותיו שעשויים מזהב וכסף יאבדו את ערכם אחרי שאנשים פשוטים יפיקו את המתכת הבהירה שהציג בפניו הצורף מטיט. במקום לתת לצורף את הקרדיט, הקיסר ציווה לערוף את ראשו."

החל מהמאה ה-18 התרחב מחקר האלומיניום באירופה ותפס תאוצה. בשנת 1762 לחומר הקרוי עד כה "אלום" נתנו שם חדש – "אלומין". הזיהוי הראשון של אלומיניום כמתכת באלום התרחש בשנת 1808 על ידי האמפרי דייווי.

בשנת 1825 הנס כריסטיאן אורסטדהפיק הפיק אלומיניום לא טהור ושנתיים מאוחר יותר, בשנת 1827, הצליח פרידריך ולר לבודד את מתכת האלומינים בערבוב אלומיניום כלורי עם אשלגן. לראשונה גילה את האלומיניום במחכרה בוקסיט (מינרל המכיל אלומיניום) פ. ברטייה.

בשנת 1886 צ'ארלס מרטין הול רשם פטנט על אלקטרוליזת מיצוי האלומיניום, תהליך בו הופכת עופרת האלומיניום לאלומיניום, אשר הפך את ייצור האלומיניום ממינרלים לזול מאוד ובכך אפשר שימוש נרחב ביותר במתכת זו בכל העולם עד ימינו.